א משילין פירות דרך ארובה. ביום טוב. אבל לא בשבת. ומכסים פירות בכלים. מפני הדלף. וכן כדי יין וכדי שמן. ונותנין כלי תחת הדלף. בשבת

ב כל שחייבין עליו משום שבות. משום רשות. משום מצוה. בשבת. חייבין עליו ביום טוב. ואלו הן משום שבות. לא עולין באילן. ולא רוכבין על גבי בהמה. ולא שטין על פני המים. ולא מטפחין. ולא מספקין. ולא מרקדין. ואלו הן משום רשות. לא דנין. ולא מקדשין. ולא חולצין. ולא מיבמין. ואלו הן משום מצוה. לא מקדישין. ולא מעריכין. ולא מחרימין. ולא מגביהין תרומה ומעשר. כל אלו ביום טוב אמרו. קל וחומר בשבת. אין בין יום טוב לשבת. אלא אוכל נפש בלבד

ג הבהמה והכלים. כרגלי הבעלים. המוסר בהמתו לבנו. או לרועה. הרי אלו כרגלי הבעלים. כלים המיוחדין לאחד מן האחין שבבית. הרי אלו כרגליו. ושאין מיוחדין. הרי אלו כמקום שהולכין

ד השואל כלי מחבירו מערב יום טוב. כרגלי השואל. ביום טוב כרגלי המשאיל. האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה. הרי אלו כרגלי שתיהן. רבי יהודה פוטר במים. מפני שאין בהן ממש

ה הגחלת כרגלי הבעלים. ושלהבת בכל מקום. גחלת של הקדש מועלין בה. ושלהבת לא נהנין ולא מועלין. המוציא גחלת לרשות הרבים חייב. ושלהבת פטור. בור של יחיד. כרגלי היחיד. ושל אנשי אותה העיר. כרגלי אנשי אותה העיר. ושל עולי בבל כרגלי הממלא

ו מי שהיו פירותיו בעיר אחרת. וערבו בני אותה העיר להביא אצלו מפירותיו. לא יביאו לו. ואם ערב הוא. פירותיו כמוהו

ז מי שזמן אצלו אורחים. לא יוליכו בידם מנות. אלא אם כן זיכה להם מנותיהם מערב יום טוב. אין משקין ושוחטין את המדבריות. אבל משקין ושוחטין את הבייתות. אלו הן בייתות הלנות בעיר. מדבריות הלנות באפר